החלטה בתיק עש"א 45927-01-12

בפני ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ שחר קטוביץ אשר דחתה את בקשת המערערים לעכב הליך  פינוי שנקבע ליום 24.1.12 חרף כך שהמערערים הגישו בקשה בטענת פרעתי וטענות נוספות שטרם נידונו בהוצל"פ.

המערערים טוענים כי נגרם להם עיוות דין שכן כב' הרשם החליט ביום 17.1.12 שלא לעכב את פינוי הדירה בעקבות כך שהם לא מסרו למשיב את החלטת הרשם מיום 4.1.12 עד יום 8.1.12 וזאת על אף שההחלטה המורה להם לעשות כן התקבלה אצלם רק ביום 16.1.12.

המערערים טוענים עוד כי קיימת החלטה של בית הדין הרבני לפיה למחזיקת הנכס זכויות בו ולא ניתן לפנותה. כן טענו המבקשים כי הוסכם בין הצדדים שתנאי לפינוי יהיה תשלום של 400,000 $ למחזיקה (המערערת 2) ותנאי זה לא התקיים.

המשיבים טוענים כי יש לדחות את הבקשה מכמה טעמים:

א. היה צריך להגיש בר"ע ולא ערעור.

ב. בהחלטה מיום 17.1.12 לא הוחלט על דחיית הבקשה לעיכוב הליך פינוי.

ג. החלטת בית הדין בקשר לזכויות המערערת 2 ידועה זה זמן רב והיא אינה מחייבת את המשיבים שלא היו צד לה. ביהמ"ש שאליו הוגשה בקשה לעיכוב פינוי בעקבות החלטה זו , של בית הדין הרבני,דחה את הבקשה.

ד. הטענות לדיור חלוף שבעקבותם הוגשה  הבקשה לעיכוב הליכי פינוי נדחו לפני זמן רב על ידי רשם ההוצל"פ (החלטה מיום 5.9.10).

ה. באשר לסכום של 400,000 $ שהוסכם שינתן למערערת 2. ראשית,  הוסכם שהוא ינתן רק אם היא תשתף פעולה במכירת הנכס. היא לא יכולה להתנגד לבקשה ובמקביל לדרוש את הסכום. שנית,  הוסכם במפורש שסכום זה ישולם לה,  לפנים משורת הדין, מתוך כספי התמורה. היינו קודם יש למכור את הנכס,  ולצורך כך לפנותו, ורק מתוך כספי התמורה לתת למערערת 2 את הסך הנ"ל.

הצדדים הוזמנו לדיון, לבקשת המערערים, ובו הודיעו כי יתכן שיגיעו להסכמה ואם לא יגיעו הם מסכימים שתינתן החלטה לפי כתבי הטענות ולאחר שכל צד יגיש סיכומים על עמוד אחד.

הצדדים לא הודיעו במשותף על הגעה להסכמה.  ב"כ המערערים ביקש לקיים דיון נוסף ואולם לאור הסכמת הצדדים וכיוון שהדיון בוטל רק על סמך הסכמת הצדדים שלא יקויים דיון נוסף, הוריתי על הגשת הסיכומים לפיה המוסכם. חרף האמור הגישו המערערים סיכומים של כ- 3 עמודים. המשיבים הגישו סיכום של עמוד אחד.

לאחר עין בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לדחות את הערעור מכמה סיבות כפי שיפורט דלקמן:

א.  היה על המערערים להגיש בקשת רשות ערעור ולא ערעור.  אין מדובר בבקשה בטענת פרעתי שנדחתה אלא בבקשה שמתייחסת לעיכוב הליך הפינוי בלבד. המערערים הדגישו בפיסקה השניה לערעור שהערעור אינו מתייחס לבקשה בטענת פרעתי, שעוד תידון בפני הרשם, אלא רק להחלטה שלא עיכבה את הפינוי. על החלטה זו היה צריך להגיש בר"ע ולא ערעור.

ב. הערעור הפך לערעור תיאורטי.  כל מטרתו היתה לעכב הליך פינוי שנקבע ליום 24.1.12.  מועד זה כבר חלף עבר לו לפני זמן רב ביהמ"ש לא ידון בערעורים תיאורטיים שאין להם השלכה מעשית.

ג. כפי שקע כב' הרשם וכן נקבע בהחלטתי ברע"צ 5/10 החלטת ביה"ד הרבני, שניתנה בהליכים שהמשיבים לא היו צד להם, אינה מחייבת את המשיבים. לא זו בלבד אלא שהחלטה זו אף לא הורתה לרשום את הדירה על שם המערערת 2 אלא נקבע שאין מניעה מרישום כזה.  מכל מקום, החלטה זו כאמור אינה מחייבת את המשיבים ואף ביהמ"ש שאליו הגישו המערערים בקשה לעיכוב הליכי פינוי, כאשר הם מסתמכים בין היתר על החלטת ביה"ד , דחה את הבקשה.

ד. כב' הרשם דחה כבר לפני שנים את הבקשה לדיור חלוף ולא ניתן עתה לעכב הליכי פינוי בשל טענה זו כאשר לא הוגש ערעור או בר"ע על החלטת הרשם בענין דחיית הבקשה לדיור חלוף.

ה. ההסכמה לתת למערערת 2 סך של 400,000 $ היתה הסכמה לתת לה סכום זה מתוך התמורה. לפיכך, לא נכון לעכב את הליך הפינוי ולמנוע את מכירת הדירה בשל כך שלא שולם למערערת סכום זה.  סכום זה אמור להיות משולם אם ולאחר שהדירה תימכר, ללא הפרעות  של המערערת 2.

ו. כאמור המערערים חרגו  בהיקף סיכומיהם מההיקף שהוסכם על הצדדים וקיבל תוקף של החלטה לפיכך הערעור נדחה ואני מחייב את המערערים בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ש"ח שישולמו מתוך כספי הערבון שהפקידו המערערים.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מההחלטה בדואר רשום עם אישור מסירה.